עובדים להתיישבות בע"מ נ' מלאכי

פסק דין

ביום 25.08.03 נחתם הסכם בין התובעת, אגודה שיתופית מושב גאלים לנתבע מלאכי אייל, לפיו התובעת תשכיר לנתבע ולשותפו צרכנייה לתקופה שהחל מיום 01.09.03 ועד 31.08.05 .(להלן: ה"מושכר").

במהלך תקופת השכירות פורקה השותפות בין הנתבע לשותפו באופן כזה שהנתבע בנה קיר גבס במושכר על מנת לפצלו והחל להפעיל מסעדה לצד הצרכנייה אותה מפעיל שותפו של הנתבע.

התובעת ביקשה להביא ההסכם לסיומו והודיעה לנתבע במספר מכתבים שהסכם השכירות יסתיים ביום 31.8.09.

משלא פינה הנתבע המושכר במועד, הוגשה תביעה זו להליך פינוי מהיר כקבוע בחוק.

טענות התובעת הינן שהודיעה ביום 22.02.06 לנתבע שהסכם השכירות ביניהם הסתיים וכי על פי ההסכם הוא נדרש לפנות המושכר בתוך חודשיים מיום ההודעה.

היא הסכימה שהנתבע ישאר במושכר עד להחלטת הנהלת התובעת לגבי המשך ההתקשרות. לאחר שהתקיים דיון בהנהלת התובעת החליטה האחרונה כי תקבל הצעות אחרות להשכרת הנכס כיחידה אחת בצרכניה בלבד. כמו כן התובעת לא התנגדה שהנתבע יציע גם הוא הצעות אולם יפעיל את הצרכנייה כיחידה אחת ללא המסעדה.

הנתבע טען מנגד שלאחר 31.8.09 קיימת לו זכות סירוב ראשונה בהתאם להסכם והתובעת אינה יכולה להשכיר את המושכר לצד ג' תוך פגיעה בזכות הסירוב הראשונה . משכך לטענתו אינה יכולה להשכיר המושכר לצרכניה בלבד.

בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק שכן הטענה הינה טענה משפטית בעיקרה.

דיון משפטי:

5. השאלה העומדת לדיון הינה האם במסגרת זכות הסירוב שניתנה לנתבע קמה חובה על התובעת להשכיר לו המושכר גם כמסעדה ולא רק כצרכניה.

6. ההסכם בין הצדדים מיום 25.8.03 הינו הסכם להשכרת המושכר כצרכניה. לא מצויין כלל בהסכם שהנתבע יכול להפעיל במקום מסעדה. אף זכות הסירוב בסעיף 21 להסכם קובעת:

"ניתנת למפעיל זכות סירוב ראשונה להמשך הפעלת הצרכניה בהסכם חדש עם סיום הסכם זה, כולל אם יחלו עבודות לבניית מרכז מסחרי ויתאפשר להמשיך ולהפעיל את הצרכניה עד לפתיחת המרכז החדש."

קריאת ההסכם מלמדת שלא ניתנה כל זכות סירוב לנתבע בכל הנוגע להפעלת מסעדה במקום.

העובדה שאכן במקום פעלה מסעדה, שאף אנשי התובעת נהגו לאכול בה וידעו על קיומה אינה משנה המסקנה שלא ניתנה לנתבע כל זכות סירוב אף לגבי המסעדה.

משלא העלו הצדדים על הכתב אף את זכות הסירוב בכל הנוגע למסעדה איני סבורה שקמה לנתבע זכות מעין זו.

יתרה מכך, אף אם היתה זכות זו מועלית על הכתב אזי עדיין זכות הסירוב אינה בגדר אופציה, דהיינו, אין היא מחייבת התובעת להשכיר לנתבע את המושכר למשך תקופה נוספת, אלא נותנת לנתבע האפשרות להציע הצעה במידה והמושכר יושכר בעתיד לשכירת המקום בתנאים שאינם פחותים משל מציע אחר . במצב זה קמה חובה על התובעת לקבל הצעתו.

כפי שעולה מהעובדות התובעת אכן פנתה לנתבע והודיעה לו שיכול להגיש הצעה לשכירת המושכר כיחידה אחת, בהתאם להסכם אולם הוא מטעמיו בחר שלא להגיש כל הצעה.

8.איני סבורה שניתן לחייב התובעת להשכיר את המושכר אף בעתיד למסעדה אם סוברת היא שאין רצונה בכך.